אני אוסף אבנים ושירים
- טל קלם
- 12 בינו׳ 2018
- זמן קריאה 1 דקות
אני אוסף אבנים ושירים.
כשאני רוצה לשמור מזכרת ממקום מיוחד, כך שאוכל לצרוב אותו בזיכרוני, אני מחפש אבן מעניינת על הקרקע ושם אותה בכיס.
על מדף בסלון ביתי יש לי אבן צפחה אפורה מהטיפוס לראש ההר חואה-שאן בסין, מאובן אמוניט שחור מעמק המרשיאנגדי בנפאל, אבן בזלת נקבובית מהתפרצות הר געש בהוואי שהלבה שלו עדיין זורמת לים, אבן דולומיט עם תצורות מנגן מהר הנגב וחלוק אבן חול צבעונית מהרי אילת. יש לי אבנים מעוד מקומות רבים. מקומות שאני יכול לחוש ולמשש גם כשאני בסלון ביתי ברמת-גן.
בערים גדולות אני אוסף שירים. שיר ילדים יפני שמשמש את ה"גזלנים" שמוכרים חטיפי דגים בפרברי טוקיו, פסקול סרט שהתנגן קבוע בבית הקפה החביב עלי בטאיפיי, יצירה סינית לכינור ולתזמורת שנהגתי לזמזם בבייג'ינג, ותפילה הודית עם כלי נגינה מסורתיים ממקדש בדלהי. יש לי גם שירים שלוקחים אותי לנוף שנשקף מחלון הבית בו התגוררתי בהונג-קונג, לסימטאות העיר העתיקה בביג'ינג או לאי פוטונג ליד שנחאי, שהשבילים המחברים בין המקדשים הבודהיסטים שבו מלאים במוסיקה קסומה של תפילות.
בתמונה: סלעי Devils Marbles, אתר אבוריג'ינלי קדוש בלב המדבר האוסטרלי.
